בגיל 16 הייתי שותף לשתי נבחרות ספורט. כדורעף, ריצות שדה ועל הדרך עסקתי גם באתלטיקה, בייחוד בקפיצות. ריצה ארוכה וקפיצות לא הולכות ביחד, כך הוסבר לי. אימונים אינטנסיביים של ריצות ארוכות מחלישים את יכולת הניתור. ובכל זאת רציתי להיות שותף מצליח בכל התחומים. הפתרון שמצאתי היה לסיים כל אימון ריצה במגרש הכדורסל ומייד לבצע סדרות של קפיצות לטבעת הסל. מאוד אהבתי את שיטת האימון הזו משום שהניתורים היו מאוד גבוהים ובוצעו בתחושת ריחוף וכאילו ללא מאמץ. עם הזמן הניתור עלה ועלה ורק לאחר שנים, כשלמדתי הוראת חינוך גופני, למדתי שמה שעשיתי, מנוגד לידע הקיים ואף מוגדר כבלתי אפשרי.
כמאמן כדורעף, במהלך השנים שלאחר מכן וכמעט במחתרת, המשכתי להשתמש במטודה הזו עם שחקני ושחקניות הכדורעף. לאורך כל השנים רבו העדויות על קיומה ונכונותה של אותה תופעה "בלתי אפשרית".
לפני כחמש שנים לקחתי החלטה לעשות את הדוקטורט. הדרכים הובילו אותי לד"ר יעקב סובוביץ' ובעזרתו לאוניברסיטת Babes-Bolyai‏ בקלוז' ברומניה. למען האמת, מישהו המליץ לי לא לחקור את התופעה במסגרת עבודת הדוקטורט. "זוהי סוגיה שיותר מדי נוגדת את הממסד של התחום בו אתה עוסק" הוא אמר. "לדוקטורט לך על משהו יותר בטוח". בתחילה הקשבתי והלכתי על תחום אחר אבל כשנדרשה ההחלטה לצורך כתיבת הצעת המחקר, הבנתי שלעולם לא אסלח לעצמי אם לא אחקור את התופעה ההיא, משלל כיוונים. גם כדי סוף סוף לתת לעצמי את התשובה לשאלה "האם החוויה האישית שלי ושל עוד מעטים, באמת נכונה מדעית?" וגם כי זו רק שאלה של זמן עד שמישהו אחר יעלה על התופעה ויפתח מכך שיטת אימון פורצת דרך. ואני, אני רק אעמוד מן הצד ואספר לחברי שיכולתי להיות שם והפחד והחשש הוא זה שהכריע.
את המחקר הגדול הרכיבו ארבעה מחקרי משנה והעבודה כולה הולידה חמישה פרסומים אקדמיים. שנים מהמחקרים נדרשו על מנת להוכיח את קיומה של התופעה בה ריצה מתמשכת משפיעה באופן מידי וחיובי על שתי תכונות הנדרשות משחקן כדורעף – ניתור וזריזות ושניים נוספים עסקו בניצול של התופעה כמניפולציה בתוך תוכנית אימון ניתור ארוכת טווח. התוצאות היו מדהימות ועל הדרך צצו תובנות ומסקנות נלוות. מן הסתם עלו גם המון שאלות מחקר נוספות, אשר יכולות לנתב למחקרים רבים נוספים.
האם היה קשה? כן. האם היו זמנים שאמרתי לעצמי "למה אני צריך את זה?" היו תקופות שבכל לילה. אבל אם את או אתה חוששים מאותו חשש שבגללו יום אחד תאמרו "יכולתי אבל חששתי", צאו לדרך. שווה! החומרים מהם עשויה ההצלחה אינם כישרון ואינטליגנציה. החומרים מהם עשויה הצלחה הם חומרים פשוטים הנגישים לכל אחת ואחד, אך מעל ולפני הכול נחוצה החלטה.
המון תודות לד"ר יעקב סובוביץ', לפרופסור אמיליה גרוסו Professor Emilia Grosu והצוות מאוניברסיטת Babes-Bolyai. לבנותי ג'יי ושי, לאשתי מיכאלה, להורי ולאחיי, אשר תמכו והאמינו בי לאורך כל הדרך.

תמונות של ד"ר נבות מילוא, בעת ההגנה שלו על דוקטורט בפני חברי הועדה הציבורית באוניברסיטת "UBB" קלוז'-נפוקה
בתמונות מופיעים: דר'יעקב סובוביץ, פרופסור אמיליה גרוסו, ומיכאלה מילוא.